<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חנה בגדתאה</h1>
<h2>דף קמז:</h2>
רב חנא בגדתאה היה תלמידו של שמואל, דה"ג בשלהי חבית שנשברה, ואין מחזירין את השבר, ובגמרא אמר רב חנא בגדתאה אמר שמואל הל' מחזירין את השבר, ופירש"י סבירא ליה לשמואל מחזירין תנן, ושמואל רגיל לחלוק בכה"ג, דגרס' פ' במה בהמה יוצאה [נ"ד ע"א], אההיא לא יקשר גמלים זה בזה, אבל מכניס חבלים לתוך ידו, אמר שמואל ובלבד שלא יוציא חבל מתחת ידו טפח, והתנא דבי שמואל טפחיים אמר אביי השתא דאמ' שמו' טפח ותנא דבי שמו' טפחיים שמואל הל' למעשה אתא לאשמועינן, ופירש"י דהבא לימלך בפנינו אמרינן ליה טפח שלא להקל באיסורין ומיהו עד טפחיים ליכא איסור, אבל הירושלמי משמע דשמואל הל' למעשה אתי לאשמועינן דאין לסמוך על טפחיים, אלא מורין לכתחילה לאיסור, דה"ג התם [ירושלמי שבת פ"ה ה"ג] תני טפח מידו לצוואר בהמה אסור א"ר זעירא מידו אסור ומצואר בהמה אסור טפח מידו לצואר בהמה אסור, ובשלהי אין צדין [ביצה כ"ט ע"א] אמר ר' ירמיה בר אבא האשה מודדת קמח ונותנת לתוך עיסתה כדי שתיטול חלתה בעין יפה ושמואל אמר אסור והתנא דבי שמואל מותר, ואמר אביי שמואל הל' למעשה אתא לאשמועינן ואע"ג דהני תרי לחומרא אמרה, הכא אמרה שמואל לקולא, מיהו תימא הוא, דתלמודא [קמ"ח ע"א] לא פריך והא אנן אין מחזירין תנן, ולימא שמואל איפכא תני, כההיא דפ' כל שעה [פסחים כ"ז ע"א] אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם חדש יותץ ישן יוצן וכו' ופרכינן והא איפכא תניא שמואל איפכא תני, ואיתימא בעלמא סבר שמואל הל' כר' מחבירו ולא מחביריו ובהא אפילו מחביריו סבר איפכא ואי תנייה כי היכי דתיקום כרבים לאיסורא דבכה"ג גרסי' בשנים אוחזין [ב"מ ח' ע"ב] אההיא שנים רוכבין על גבי בהמה דמייתינן התם ההיא דמס' כלאים, המנהיג סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים ר' מאיר פוטר את היושב בקרון ואפיך שמואל וחכמים פוטרים את היושב בקרון דמשום יחיד ורבים הל' כרבים אפכה למתניתין לאוקומי פטורה כרבנן. ואשכחן נמי היכא דחייש שמואל לטעותא עביד רווחא למילתיה כההיא דפ"ב דכתובות [כ' ע"ב] אההיא פלוגתא דר' ורבנן דתנן זה אומר כתב ידי וזה אומר כתב ידי וכו' דלר' על כתב ידן הן מעידין ולרבנן על מנה שבשטר הן מעידין ובגמרא אמר רב יהוד' אמר שמואל הלכה כדברי חכמים ופריך פשיטא יחיד ורבים הל' כרבים מהו דתימא הל' כר' מחבירו ואפילו מחביריו קמ"ל ואע"ג דמצי למיפרך והא אמרה שמואל חדא זימנא כמו שכתבתי למעלה ואפילו הכי עבד שמואל עובדא כר' משום דשטרא דיתמי הוה וחש שמואל לב"ד טועין ועבד רווחא למילתא. ומיהו תימא הוא דאשכחן בכמה מקומות דפסיק שמואל כיחידים ולא אפיך כההיא בפ' י"ט דמס' ביצה [ט"ז ע"ב] דתניא י"ט שחל להיות ב[ערב] שבת אין מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי חצירות ר' אומר מערבין עירובי חצירות ולא עירובי תחומין ומסקינן התם איתמר רב אמר הל' כת"ק ושמואל אמר הל' כר' ומיהו התם מסקינ' דר' מחמיר. וגרסי' נמי בשור שנגח את הפרה [ב"ק מ"ז ע"ב] כל הנהו בבי הקדר שהכניס קדירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות וכן הכניס פירותיו שלא ברשות וכן שורו, דפליגי ר' ורבנן ואיתמר עליהו רב אמר הל' כת"ק ושמואל אמר הל' כר', ולא מפיך שמואל, מיהו הכא איכא למימר משום דרב פסק כת"ק אלמא דווקא הוו מתני' פלוגתייהו הילכך משנה לא זזה ממקומה ואיצטריך שמואל למיפסק כר' הואיל וסבירא ליה הכי ונוכל לומר התירוץ זה נמי אההיא דגרסי' במגילה פ' הקורא את המגילה למפרע [י"ח ע"ב] דגר' הת' אמר ר' חייא בר אבא אמר רב הל' כר' מונא שאמר מש"ר יהוד' ושמואל אמר אין הל' כר' מונא, ורב ביבי מתני איפכא רב אמר אין הל' כר' מונא ושמואל אמר הל' כר' מונא ואמר רב יוסף נקוט דרב ביבי בידך דשמואל הוא דשמעית ליה דחייש ליחידאה. דתנן שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה משום ר' יהוד' בן בתירה אמרו אומרי' לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה דקסבר שמואל יש זיקה כדאיתא בתחלת (פ"ד) [פ"ג יבמות כ"ז ע"א], וכמה תנאי פליגי אי יש זיקה או אין זיקה הילכך פסיק שמואל כחד מינייהו ולא מצי למיפרך ותו דאמוראי נמי פליגי ואמרי אין זיקה. וההיא דבמה בהמה יוצאה בתחלתו [נ"א ע"ב] דאין חיה יוצאה בסוגר, חנניה אומר חיה יוצאה בסוגר ופסק שמואל הל' כחנניה, התם נמי איכא תנאי ואמוראי דפליגי בנטירותא יתירת' ואסרי משום משוי ואיכא דאית להו לאו משום [משוי] הוא היל' לא מצי מפיך, והא דקפסיק שמואל נמי הל' כחנניה בפ"א דמס' תעניות [י' ע"א] אההיא דתנן בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים ר"ג אומר בשבעה בו ובגמרא תניא חנניה אומר בגולה עד ששים יום בתקופה ואמר שמואל הל' כחנניה התם נמי יחידאה פליג דהיינו ר"ג ואמר ר' אלע' בגמרא הל' כר"ג הילכך לא מפיך. ועיין בסדר הונא בר חייא שהבאתי כמה מקומות דפסק שמואל הל' כחנניה, כגון בפ' אותו ואת בנו [חולין ע"ט ע"א] דאמר חנניה נוהג בין בזכרים בין בנקיבות ופסיק שמואל כוותיה, אע"ג דפליגי רבנן עליה ולא מפיך היינו טעמא משום דרבנן הוא ר' יהוד' דאמר אין חוששין לזרע האב הילכך יחיד ויחיד הוא בגמרא ראשונה דעירובין [ו' ע"א], ת"ר כיצד מערבין רה"ר עושה צורת הפתח מיכאן ולחי וקורה מיכאן חנניה אומר ב"ש אומרי' עושה דלת מיכאן וכו' עד איתמר רב אמר הל' כת"ק ושמואל אמר הל' כחנניה ותירץ זה כמו שכתבתי, וההיא דהאשה שנפלו לה נכסים [כתובות ע"ט ע"ב] דתניא ולד בהמת מלוג לבעל ולד שפחת מלוג לאשה חנניה בן אחי ר' יהושע עשו ולד שפחת מלוג כולד בהמת מלוג ואמר שמואל הל' כחנניה, ואע"ג דהתם מצי מפיך כיון דכבר אשכחן בכמה דוכתי דהל' כחנניה לא צריך למיפך דכיון דאפילו במקום רבים הל' כוותיה, כך נוכל לפר', אבל בכמה מקומות מצינו שפסק שמואל כיחידים ואין לפרש טעם זה כההיא דפ"א דב"ב [ד' ע"ב] דתני' דהל' כר' יוסי [וכמו כן בב"מ פ"א (י"ב ע"א) בהא] דהשוכר את [הפועל ילקוט בנו אחריו] למחצה לשליש ולרביע דאמר ת"ק לא ילקט בנו אחריו ור' יוסי אומר דילקוט בנו אחריו [דאמר שמואל הלכה כר' יוסי] וכההיא דהמפקיד [ב"מ ל"ז ע"א] דפסקינן כר' יוסי בהל' דשנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים דא"ר יוסי מה הפסיד הרמאי ואף בראשונה כר' [יוסי]. באלו מגלחין הל' דקריעה [מו"ק כ"ו ע"ב] פסיק הל' כר' יהודה בן בתירה. ובפ' זה בורר נמי הל' דחורגו [סנהדרין כ"ח ע"ב] פסיק הל' כר' יוסי. ובהאשה רבה נמי בהל' דאזל אשתו וגיסו [יבמות צ"ה ע"ב] הל' כר' יוסי. ובהל' שלמעלה הימנה בהל' דאותה שכיבתה אוסרתה דר' יהודה אמר הבא על חמותו שפסל את אשתו עליו ור' יוסי אמר לא פסל ואמר רב יהודה אמר שמואל התם אין הל' כר' יהודה ולא הוצרך לפיסוק זה דשמואל נמי מוד' דהל' כר' יוסי מחבירו כמו שכתבתי בסדר איסי אלא הא דאיצטריך למיפסק הל' כר' [יוסי] משום דא"ר זריקא אמר ר' אמי אמר רשב"ל מאי טעמא דר' יהודה דכת' באש ישרפו אותו וגו' וכו' וקמהדר לאוקומ' טעמא ומשמע דמסייע ליה קרא הילכך איצטריך למימר אין הל' כר' יהוד' דהאי דלא אמר הל' כר' יוסי אלא אין הל' כר' יהוד' משום דאמר מאי טעמא דר' יהוד' (ד)אמר אין הל' כר' יהוד' דאע"ג דשמעינן ליה לשמואל דחייש ליחידאה אפילו הכי איקפד על מאן דעבד כיחידאה כההיא דמצות חליצה בגמרא חלצה בלילה [יבמות ק"ד ע"א] רבא בר חייא קטיספאה עבד עובדא במוק ביחידי בלילה אמר שמואל כמה רב גברא דעבד כיחידאה, וכמה מקומות כיוצא באילו אלא העיקר דלא אפיך שמואל אלא הא דר' דתנור כמו שכתבתי דהתם חייש והטעם כמו שכתבתי וכן לעניין יושב בקרון האי דלא פסק כר' מאיר משום דסתם משנה כר' מאיר וחייש שמואל דילמא איכא דטעי בין ת"ק לר' מאיר אבל בעלמא ליכא למיטעי דאע"ג דר' יוסי נמקו עמו אפילו [הכי] דברי הכל כנגד חכמים אין הל' וכמו שכתבתי בסדר איסי דאע"ג דפסק שמואל בשלהי התקבל [גיטין ס"ו ע"ב] הל' כר' יוסי במקום ר' מאיר וחנניה איש אונו דהיינו רבים אפילו הכי אינו רבים כמו בלשון חכמים או סתמא דהא שמואל משמיה דר' פסקה ור' תנא הוא ומכריע לדברי ר' יוסי, היל' בכל שאר מקומות אין צריך להפך. ורב חנא בגדתאה פירשו רבותינו דמעיר בגדת היה וכתב שמואל הלוי ראש הישיבה של גולה בן עלי ראש הישיבה של גולה זכר צדיק לברכ' כי בגדת היא הנקראת עדינה היא העיר הגדולה. שמואל א"ל לרב חנא בגדתאה אייתי לי בי עשרה ואימא לך קמייהו המזכה לעובר קנה, ומיהו הל' דהמזכה לעובר לא קנה [יבמות ס"ז ע"א] ובזבחים ס"פ כל התדיר [צ"ב ע"א], א"ל שמואל לרב חנא בגדתאה פוק אייתי לי בי עשרה ואימא לך קמייהו נסכים שנטמאו עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן משום שנאמר (כל) בקודש וגומ'.
